למגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" יש הרגל מצער לפרסם באופן קבוע מאמרים לא מדויקים ומסכנים על ישראל, שהאשימו את ישראל באופן שווא בגירוש פלסטינים, באחריות לירידות באוכלוסייה הנוצרית הערבית (שדווקא גדלה בישראל), באפליה לרעה. ערביי ישראל, ועל דיכוי בית לחם. לרשימה זו של האשמות שווא, כתב העת הוסיף כעת גניבת מים פלסטינים וסוריים, כפי שנטען ב-Paring the Waters, חלק מגיליון המים של המגזין מאפריל 2010.
המאמר, מאת דון בלט (שכתב את הדו"ח הקודם על שקיעת הערבים הנוצרים), בולט בהישג מפוקפק - יש הטעיה עוד לפני שהטקסט של המאמר מתחיל בפועל.
בתמונת הפתיחה, שבה נראים זוג ישראלים על חוף הכנרת, יש כיתוב המטען "מאז 1967 ישראל חסמה את הגישה של סוריה לקו החוף של האגם".
נכון טכנית, אבל יחד עם זאת מטעה ביותר. מה שחגורה לא מספר לקוראיו הוא שהשליטה הסורית בקו החוף המזרחי לפני 1967 הייתה הפרה הן של הגבול הבינלאומי בין ישראל לסוריה, והן של הסכם שביתת הנשק מ-1949 בין המדינות.
לפי אותו גבול בינלאומי, שנקבע בשנת 1923, הכנרת הייתה כולה במסגרת המנדט הארצישראלי, ולכן בתוך ישראל כיורשת המנדט. לצטט ממאמרו של פרדריק הוף (המופיע באתר המאוד פרו-פלסטינית של קרן ירושלים):
הגבול עצמו היה תוצר של החלוקה האנגלו-צרפתית של סוריה העות'מאנית לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא נתחם כך שכל אגם טבריה, כולל רצועת חוף ברוחב עשרה מטרים לאורך החוף הצפוני-מזרחי שלו, יישאר בתוך ארץ ישראל.אגם טבריה הוא שם נוסף לכנרת, והגבול נקבע כך מכיוון שבשטח המנדט הסורי כבר הייתה אספקת מים מצוינת, כולל נהר הפרת האדיר. ה מנדט פלסטין לא זכה לברכה דומה, ובכך ההחלטה להציב בשטחה הריבוני את כל הגליל ונהר הירדן.
Hebrew 
English