נכבה 1948

נרטיב הנכבה, המתאר את הקמת מדינת ישראל כאסון שגורם לגירוש המוני של פלסטינים, הוא גרסה מעוותת של אירועים היסטוריים. במציאות, מלחמת העצמאות של ישראל ב-1948 הייתה מאבק הגנתי נגד צבאות ערב פולשים ומיליציות פלסטיניות. משבר הפליטים נבע בעיקר ממלחמה זו, ולא ממדיניות גירוש מכוונת. פלסטינים רבים נמלטו מרצונם, בעידוד מנהיגים ערבים שהבטיחו חזרה מהירה לאחר שרצחו כמעט מיליון יהודים שלוש שנים בלבד לאחר השואה.

בניגוד לטענות על טיהור אתני, למנהיגים ישראלים כמו דוד בן גוריון לא הייתה תוכנית שיטתית לגירוש פלסטינים. נרטיב הנכבה מתעלם לעתים קרובות ממורכבות הסכסוך, כולל דחיית תוכנית החלוקה של האו"ם על ידי מנהיגים ערבים וקריאתם למלחמה נגד המדינה היהודית שנולדה מחדש.

יתר על כן, נרטיב הנכבה אינו מכיר בגירושם של מאות אלפי יהודים ממדינות ערב לאחר הקמת מדינת ישראל. תיאור חד-צדדי זה משמש לדה-לגיטימציה של קיומה של ישראל ולהנצחת הסכסוך במקום לקדם פיוס. בסופו של דבר, נרטיב הנכבה הוא כלי פוליטי המעוות את ההיסטוריה כדי להציג את הפלסטינים כקורבנות בלבד, תוך התעלמות מתפקידה של מנהיגותם בדחיית פשרה ובבחירת הסכסוך.

לקריאה נוספת: https://www.jns.org/